הגשה סופית : עכו ממבט הילד העכואי

עיר בת קיימא

DESIGNING THE CITY : http://www.slideshare.net/khourys/designing-the-city-final


יישום השיטה על העיר גלאזגו : http://www.slideshare.net/khourys/glasgow-as-a-sustainable-exmaple

המשך הסבר על המצגת של גלאזגו:

גלזגו- עיר פוסט תעשייתית טיפוסית

העקרונות המתודולוגים והחקירתיים של הפרקים הקודמים וכיצד ניתן להשליך אותם על העיר גלזגו.

ההעדפה היא לא להציב נוסחה לעיצוב העיר, הכוונה היא להשתמש בכלי המחקר בצורה שתועיל ביותר לעיר.

רקע היסטורי קצר לגלזגו

גלזגו עברה את שיא המהפכה התעשייתית עד מלה"ע 2, השאיפה הגדולה למהפכה היתה מערכת תחבורת הרכבות.

מאפייני העיר התעשייתית- שטח העיר ב1912 היה 7,763.00 ha והאוכלוסיה מנתה כ871700 איש. סה"כ צפיפות- 110 איש לHectare (pph), העיר היא מהצפופות ביותר בין האיזורים ההיסטורים של הערים כיום. בין פרוורי העיר היו מסילות רכבת מקשרוץ, וסביבן מחסום בצורה של מפעלים שמנע מהעיר להתרחב ולהתפתח. לגלזגו אין מבנה בעל ליבה מרכזית קלה לאבחנה, המוקפת בטבעות היקפיות. בתקופה הניאוליטית בסמוך לנהר הClyde היתה טרסה מכוסה במים, שהשפיעה מאוחר יותר על הנחת מסילות הרכבת. מרכז העיר הוא למעשה הרצועה הצפונית לנהר, גם הוא חלק מן הטרסה הנמוכה. מוקדי הפעילות בגלזגו פרושים לאורך 4 ק"מ, וברוחב 1.5-2 ק"מ.

הרצועה המרכזית מתרחבת באשכולות לכיוונים צפון, מזרח ומערב. הבינוי הוא לפי גריד של בתי דירות המאוכלסים ע"י מעמד נמוך בצפיפות גבוהה, לצד תעשייה כבדה. במערב יש את פרוורי מעמד הביניים המאופיינים בהתפתחות דומה אך בקנ"מ גדול ופרוש יותר.

הגורמים לאיחוד המרחמים השונים הם:

גריד פתוח ללא היררכיות

מסה מבנית המשכית, כניסה למגורים ישירות מהכביש (מגביר אינטרקציה) מרחב סמי ציבורי מופרד היוצר רחובות וכיכרות שנראות כאילו נחצבו מהמסה המבנית

חזרתיות של מספר טיפוסי בניין

פיתוח צפיפות גבוהה הדרגתית- בניינים של 7 קומות במרכז העיר, באזורי מגורים- 3-4 קומות.

עירוב שימושים מבחינת רחובות, עירוב שימושים במגורים- לצד תעשייה ומסחר. הכללים הללו משותפים לערים מסורתיות. השימוש באבן חול מדגיש את הויזואלית היחודית של גלזגו. בעבר השתמשו באבן חול בגווני Ochre ואדום.

גלזגו שבין המלחמות התפתחה באופן פחות מתוכנן- פורמאלי. חשיבה תאגידית הביאה לבניית הרבה בתים צמודי קרקע, ושטח העיר גדל מ 7763 ha ל 11942 ha (בין 1912-1925)

"פרוורי הגנים שאפינו את התקופה בין המלחמות מזוהים ברקמה 'אורגנית' ללא ארגון מרחבי ברור. החזרתיות של הבתים המרובים הביאו לתוצאה משעממת. חלק מהאזורים הללו עדיין מצליחים כיום, כיוון שנתונים ראשוניים של צפיפות נמוכה עודם אטרקטיבים.

רקמת בתי המגורים מזוהים בקלות בזכות הפינות הקטומות של הבלוקים. הם בגובה 3 קומות, ומאפשרים מגורים בצפיפות ובנייה עמידה ואיכותית למעוטי יכולת, אך היעדר נוף טבעי מוחלף בבניה מונוטונית. תושבי השכונות האלו הם יחסי בעלי מעמד והכנסה דומה. אין בצורה הזאת עירוב שימושים אופקי ואנכי, יש רק מרכז מסחרי יחיד בן קומה אחת או שתיים של חנויות כל מספר בתי מגורים.

בכדי להבין את חוסר הדמיון בבניה בין המלחמות בגלזגו, אנחנו פונים לברלין באותם השנים- שם היתה באותה התקופה תנופת בנייה רחבה, וארכיטקטים רבים בעלי שם הובאו לתודעה. הקשר למודרניזם היה ברצון לחשיבה קדימה, כיוון שאנחנו נמצאים "בתנועה תמידית כלפי המחר". מאפיין הבניה שם היה של בתי מגורים בני שתי קומות. בשנת 1938 שטח גלזגו שוב עלה מ-11942 ל- 17735 ha, כמו גם תוכניות פיתוח העבירו תושבים ממקומות צפופים לשטחים החדשים בכדי למנוע התדרדרות. אולי לפיכך, אוכלוסיית גלזגו התכווצה מ1090380 איש ב1926 ל- 622333 ב1995.

ההתחדשות האורבנית היתה צריכה לעזור לדיירי בתי הדירות לצאת מהסלאמס ומאזורי התעשיה. הפתרון, לאור העובדה שכולם בעלי מכונית והיתה רשת כבישים נוחה, היה מגורים במגדלים סביב פארק אינסופי, כרוח התפיסה המודרניסטית (1951)

הורדת רמת הצפיפות התאפשרה בזכות

1. פיזור האוכלוסיה מהמרכז בעזרת ערים חדשות
2. פיתוח מורכב המכין את העיר לעליית כמות כלי הרכב.

התוכנית נהגתה ע"י Comprehensive development areas (CDAs). התוכנית היתה מזיקה במיוחד- פרקה קהילות קיימות, בריחת כשרונות ובעלי עסקים. האבטלה עלתה, והעיר העדיפה להשקיע במעוטי היכולת. הפרברים גם סבלו מן האבטלה ומהמרחק משירותים בסיסיים, והחלו לגווע.

החלל בין הבניינים הגבוהים היה מרחב אבוד, ללא שימוש. הקשר בין האנשים ברחוב אבד, והרחובות נותרו שוממים אם לא מסוכנים. הבניה לגובה קודשה למען מטרת הציפוף, ויושמה גם במקומות בהם במפורש אמור היה להתבצע דילול, מלבד זאת מסתבר שהצפיפות בבנין גבוה לא היתה שונה בהרבה מבניה נמוכה וצפופה יותר. "בפרברי הגנים" הגישה היתה שונה. היא נבעה ממבני בתי הדירות, אך כשאר הם צמודים זה לזה בשרשרת וכולאות חלל ענק ולא מנוצל ביניהם. היעדר תחזוקה, עיצוב אורבני וחשיבה על שירותים בסיסים הבריחה את הדיירים למחוזות אחרים וחדשים יותר.

הרצון לשפר את מערכת התחבורה ולהכינה לכלי רכב פרטיים גרם ב62' להוריד את רכבות הTram בכדי לפנות מקום למכוניות, ובכך ביטלו תחבורה ציבורית והסתמכו על פרטית בלבד. זה פגע עוד יותר בשכבות החלשות, ועד היום לכ-66% מתושבי העיר אין רכב משלהם.

הצעות עלו להרוס את העיר העתיקה ולבנות במקומה עוד גורדי שחקים, וזה לא יושם. החלק ההיסטורי של העיר ברובו לא ניזוק.

מסקנות- הוסב נזק אדיר לעיר ולזהותה. החלק העיר העתיקה היה ב'קפסולת זמן' כשסביבו מתפרשים הפרברים ומבני המגורים הגבוהים והלא איכותיים.

בשנות ה70 היחס לעיר ההיסטורית משתנה, והיא מתגלה מחדש. ההכרה מתבטאת בצורה של חקיקה שסימנה מבנים רבים לשימור ולשיקום. עם זאת, פרוייקט דיור מחדש בבית דירות מקבל תאוצה לאחר שסופה פגעה בעיר ב68', מה שהצריך תוכנית שיקום לבתי דירות ישנים ושחזור הבתים הישנים, ותדמיתה של גלזגו התחזקה כ"בירה ויקטוריאנית".

בשנות ה80 ההתפרשות חזרה בצורה מעט שונה- ההתחלה היתה במרכזי קניות מבודדים מהעיר, ואליהם הצטרפו מרכזי תעשיה (Enterprize zone) ועד לאוניברסיטאות מבודדות. זה המשיך לשכונות מגורים מסביב לCuls de sac בצורה של "Lolli pop" –התרחבות בקצה.

לסיכום- העיר גלזגו לאחר כל השינויים מוגדרת כמאוד לא ברת קיימא!

קשה להגדיר את גבולות העיר בצורה ברורה, למרות המרכז היחסי מצפון לנהר. גישת המודל של לינץ' –עיר ליבה, לא מתאימה לעיר. המודל המתאים יותר הוא של 'העיר האזורית' Regional city.

המבנה של גלזגו- רצועת התפתחות רציפה מצפון לנהר, רצועת התפתחות מקוטעת מדרום לנהר, ציר אחד סוטה מן הגריד באלכסון לכיוון צפון- מזרח. במישורים האלו יש דרכים המעודדות התפתחות, בעיקר ברדיוס בין המפגש של דרכים מצטלבות.

שטחים פתוחים- יש לאורך המרכז העירוני. מערכת השטחים הפתוחים הלינארים סובבים את הציר המרכזי- וניתן להשיג בעתיד קרבה לשצפ"ים גם ממרכז העיר. מתוך כך אנחנו מסיקים על מרקם העיר- גריד עקרוני מרכזי, מערכת משנית.

הרצון הוא לאפיין את המערך הכללי, ואז להשליך אותו על הפרט המרכיב אותו. מתוך הניתוחים, הסכימות המאפיינות את גלזגו יהיו 3.08, 3.15, 3.17, 3.18

• דרכי היישום- שכונה בקנה מידה הניתן לכסות בהליכה- מרחק מירבי למרכז- עד 600 מ'
• ארבע עד חמש שכונות המרכיבות אזור, ארבע עד חמישה אזורים המרכיבים עיר.
• שמירה על ממוצע בצפיפות האוכלוסיה של כ6- איש לha

יצירת השכונות- לפי חלוקת בתי הספר הקיימים, לפי מיקום תחנות משטרה ודואר. הגבולות נקבעו לפי כבישים, תעלות וגורמים פיזיים, וזה הוצלב עם גבולות לא מוחשיים- שינויים ברקמה העירונית, היעדר מסה וכבישים משניים. התוצאה היא שכונות יחסית בעלות גודל דומה, וקרובות לדרישת ה600 מ'.

יצירת האזורים- אמנם השכונות מופרדות ע"י אלמנטים פיזיים, בחלק מהמקרים אין הפרדה ברורה, ואז סומן בקו מקווקו.

הערים והמרכזים- איחוד של 4-5 אזורים לTown. הערים כבר קיימות בפוטנציה, אולם בחלקים האחידים יותר בעיר קשה לקבוע את הגבולות בין הערים. עוד בעיה שעלתה היא שחלק מן האזורים כלואים בין מסילת רכבת לנהר, מה שיקשה על החיבור בין האזורים הללו ליתר העיר.

לפצל את המרכז של העיר- תפקידו המיוחד נותן חוזק ותמיכה לעיר. בעיית הנגישות בעיר נובעת משני גורמים- הניתוק הנגרם מהפרדת הנהר, והניתוק הנגרם מכבישים סואנים. הפתרון הוא התאמת הכבישים גם לרוכבי אופניים והולכי רגל, והנחת רכבת קלה שתחזר בין האזורים. לבעיה הראשונה, המענה יהיה הוספת עוד גשרים לנהר שיחברו בין החלק הצפוני לדרומי.

החלוקה לאזורים ולשכונות בסך הכל כבר היתה קיימת בעבר, אולם ההבחנה בין הדברים מסייעת לחלק את המשאבים בצורה דומה בכל העיר.

כבישים- הדגשת שני צירי תנועה ראשיים- מצפון ומדרום לנהר, כשבינהם יש חיבורים המהווים מרכזים. תחבורה ציבורית שתפעל בעיקר בתוך העיר כך שמבקרים חיצוניים יוכלו לחנות מחוץ לה ולהשתמש בתחבורה הציבורית. דגם הרשת הפולי-צנטרית היא המתאימה לעיר גלזגו.

בגלזגו יש הרבה שכונות בהן הצפיפות נמוכה מהממוצע שאמור לקיים מרכז בסביבה שהגדירו (לבעיית התרחבות יש פתרון- הקצוות פתוחים ומאפשרים פיתוח שמשתלב עם הרקמה, אך מה עם בעיית הצטמצמות?...)

מספר פתרונות מוצעים-

1. העברת תושבים לחלקים הלא צפופים של העיר
2. מעבר אנשים מהעיר ומהפרבר לחלק ריק יחסית בעיר

האסטרטגיה השניה היא בעייתית, כיוון שערים מחוץ לגלזגו מציעות תנאים מועדפים לסביבת עבודה, ולכן יש להפוך את אזוריה הדלילים של גלזגו לאטרקטיבים לבעלי עסקים, כך שיווצר איזון בתוך העיר.

עיר רשת - ביקורת

המצגת נמצאת בכתובת : http://www.slideshare.net/khourys/3er-reshet

TOWNSCAPE

TownScape – Gordon Cullen

הספר מדבר על החזות העירונית, המראה והחוויה העירונית מנקודת מבט אנושית. הוא נותן המחשות מערים ולערים אנגליות.

מדבר על הקנה מידה האנושי, קנה מידה אשר צריכים להשרישו באספקטים הבאים שגם להם צריכים לשים לב:

ראיה סדרתית: זה ללכת מקצה אחד לקצה השני, בצעדים אחידים, יספק רצף של חשיפות וגילויים, המוצעים על ידי סדרה של תמונות מנוגדות.

מקום: העולם הנתפס נמצא בשחור ולבן, הרחובות הם לתנועה, והמבנים בשביל מטרות חברתיות ועסקיות.

תוכן: התעסקות באיכויות המהותיות של מרכיבי הסביבה השונים. מתחיל בקטגוריות נופיות-חזותית של מטרופולין וממשיך לעיר, ארקדיה, פארק, תעשייה, קרקעות מעובדות וטבע פראי.

נקודת מגוז: הרעיון של העיר כמקום של אסיפה, של אינטראקציה חברתית ושל מפגש, הנלקח כמובן מאליו לאורך הציביליזציה האנושית והממשיכה אל תוך המאה ה-20.

קרבה: קרבה ולא סגר (enclosure), על ידי עימות בין "נסיעה" ל "הגעה". קרבה היא ביטול המערכת העירונית הליניארית (רחובות, פסאז'ים...) והחלפתה לסכום קוהרנטי הניתן לעיכול באופן חזותי בהתחשבות בפן המתקדם והמשתנה באופן דינאמי, כאשר סגר מספק עולם פרטי מוחלט, מופנם, סטטי, יהיר ואנוכי.

תאורת רחוב: התעסקות באימפקט של התקנת תאורה ציבורית מודרנית בערים או אי התקנתה, בעיקר, עם העיצוב התעשייתי ועיצוב האביזר. בלתי אפשרי באופן טבעי לנתק שני חושים, כך גם בנוף העירוני, אנחנו מתעניינים בשני אספקטים: הראשון, עיצוב מהותי ופנימי והשני, היחסים או שילוב בין אלמנטים מעוצבים.

פרסום חיצוני (פומבי): אחת התרומות לנוף העירוני המודרני, קופץ לעין בכל מקום שמסתכלים עליו, אך שכמעט כל מתכנן ערים מתעלם ממנו לחלוטין, זה הפרסום שרואים ברחובות (שמות מסעדות, פרסומת של מאכל או שמפו וכו'). זה המאפיין, בעל הפוטנציאל המוערך ביותר של התרומה של המאה העשרים לסצנה האורבאנית. בלילה זה יוצר נוף עירוני וחזותי-טבעי חדש מסוג שלא נראה קודם לו בכל ההיסטוריה העירונית והאנושית בכלל.

פה ושם: התוצאה הפרקטית לחבר את העיר במפרקים מזוהים, אינה קרובה יותר ליצירת ה"פה" מאשר ה"שם", וזה בדיוק במניפולציה של שני הקונספטים המרחביים האלה, שבהם חלק רחב של דרמה עירונית עולה וצף. סגר מעשה אדם, אפילו מהסוג הפשוט ביותר, מחלק את הסביבה ל"פה ושם".

רגיונליזם ביקורתי

רגיונליזם ביקורתי

הרגיונליזם הביקורתי הינה גישה פוסט מודרניסטית ליישום ועידון של גישות עיצוביות אוניברסאליות- אמנם במאמר מתוך modern architecture- a critical history, Kenneth Frampton הדוגמאות והעמדות תאמו לרוח המודרניזם, אך הכוונה תואמת להפנמת כל גישה חיצונית עם רוח המקום הספציפי. 

הגישה הזאת מפשרת בין הרצון המובן לקחת חלק במגמות עדכניות המתרחשות בעולם, אך לא במחיר של ויתור על יחודיות מקומית שפעמים רבות לא נלקחת בחשבון ביישום ה-'טרנד העולמי'.  

המודרניזם, לדוגמא, צומצם ושונה בתרגומו לארצות שונות- בהגיעו לאמריקה נחשב כ'סגנון' המותיר מאחוריו את המטען ההומני הנרחב של מפתחיו, וכזאת היא דרכם של רעיונות- הם מופשטים ככל שהם מתפשטים, עקרונות בודדים נותרים לייצג את התורה כולה ובקלות הם לא מובנים כהלכה.

לפיכך היישום של המקומיות בשילוב עם הגישה השונה מחזיר לה את את העובי שהיה חסר לה.

דוגמא מן המאמר הוא מריו בוטה Botta שמושפע מהטיפולוגיה הסביבתית המקומית, כך שבית בריוה סאן ויטלה (Riva san Vitale 1972-3) מושפע מבנייה מסורתית במגדלים קטנים הנקראים "רוקולי" (Rocoli) באופן שהם משתלבים בתפיסה הסביבתית יותר בקלות מאשר אלמנט זר ומנוכר לתנאים המקומיים.

עוד דוגמאות חיוביות שכאלו הם הארי וולף הפועל בקלריפוניה ובונה בהתייחסות מיוחדת לאור השמש, טדאו אנדו ביפן, המחזיר לבית היפני המודרני את המאפיינים המסורתיים והמקורבים לטבע, מאפיין אשר אבד בתוך הצפיפות העירונית העכשווית.

הראיה הביקורתית מאוד קריטית לתכנון בהרבה מקרים שאינם מותאמים מבחינה אקלימית למקומות אחרים, חוסר התאמה למבניות חברתית והיסטורית קיימת.

ההתאמה הינה חיונית בעידן גלובלי של העברת מידע המצריך התייחסות מקומית מעמיקה בטרם העתקתו ללא הבנה מלאה.

GARDEN CITY

אבנעזר הווארד עיתונאי וכלכלן לונדוני מפורסם, מוציא לאור ספר בשנת 1898 בשם:
Tomorrow : A Peaceful Path To Real Reform
אך בהוצאה שלו בשנת 1902 שונתה לכותרת של "ערי הגנים של מחר".

בספר, הווארד, טוען שבתכנון עירוני קיימים שני מגנטים, עיר וכפר, ומציע מגנט שלישי
שזה בעצם לבנות ישות עירונית חדשה "עיר גנים" שתבנה מנקודת מבט סוציאלית במקום
הקפיטליזם והמעמדות הקיימים באנגליה, מעין קואופרטיב שיתופי (הקרקע שייכת לכולם,
ואפשר לשפר את החיים והכלכלה של כולם), המשלב את היתרונות של העיר עם יתרונות
הכפר.
בספר הוא מפרט את יתרונות וחסרונות העיר והכפר כל אחד לחוד, ומדבר על מה שיהיה
בעיר גנים, מציע גם סכימה מאוד כלכלית.
על פי הווארד:
עיר גנים היא עיר שמתוכננת לחיים בריאים יותר ולתעשייה
מוקפת בחגורת ישובים כפריים, הגודל האופטימאלי : 32000 נפשות
גודלה המינימאלי מאפשר חיי חברה מליאים והכול נמצא בחזקת הכלל או בחזקת קרן לטובת
הקהילה, אחרי שמתמלאות הערים, אז מתחילים להעביר את האנשים לעיר הגדולה שבמרכז.


חסרונות העיר: זיהום אוויר, ניתוק מהטבע, ניגודים חברתיים גדולים מדי.

יתרונות העיר: תשלום גבוה לעובדים עבור עבודתם, ריכוז של פונקציות
ציבוריות-תרבותיות לטובת הכלל, פאר של בניינים,רחובות וכיכרות.

חסרונות הכפר: תשלומי עבודה נמוכים, מחסור בחיים חברתיים, ציבוריים ותרבותיים
מפותחים ומלאים.

יתרונות הכפר: קרבה לטבע, אורח חיים בריא יותר.

הווארד מציע לבנות 6 ערים, בכל אחת 32000 נפשות, במרכזן עיר גדולה יותר (למשל
לונדון) בת 58000 נפשות ומעלה.

הוא מציע להשאיר בעיר 2000-2500 חקלאיים, אך לשמור שהעיר תהיה תעשייתית, כאשר הן
בנויות בסביבה חקלאית, כאשר כל עיר צריכה להיות אוטונומית.

מציע לעיר 2400 דונם, 1/6 מהשטח בנוי והשאר שטחים עירוניים וחקלאיים, התכנון הוא
תכנון רדיאלי, מגורים בטבעות כשמסביב שטחים חקלאיים.

במרכז העיר גן גדול ומסביבו פונקציות ציבוריות כגון עירייה, תיאטרון, בית-חולים וכו'. אחר כך פארק ציבורי גדול ומרכזי, אחריו באים המגורים. בסוף שטח הפארק ארמון זכוכית גדול שבתוכו גן טרופי ומסחר. אחרי המגורים באה שדרה ראשית ובה גן שבתוכו מוצבים מוסדות חינוך.

לאחר מכן, שוב מגורים, ושוב שדרה ואיזור ירוק, ואז מתחם תעשייה קלה, ואחריה אזור תעשיה כבדה ובסוף פסי רכבת שמאפשרים להביא את תושבי עיר הגנים למפעלים מחוץ לעיר. ובזה יש שש שדרות שמתחילות במרכז העיר.

העיר צריכה לאפשר תנועת הולכי רגל, לכן קוטר העיגול לא יעלה על קילומטר אחד. ערי הגנים מתקשרות האחת עם השנייה ועם העיר הגדולה שבמרכז.

• הרווח מעלית מחירי הקרקע יחולק שווה בשווה בין כולם.
• מגורים של עניים ועשירים ביחד תיצור סביבה הטרוגנית יותר בריאה – רעיון שלא התממש.
• קנברה, בירת אוסטרליה היא עיר הגנים הגדולה ביותר בעולם, תוכננה על ידי גריפין.
• תל אביב גם תוכננה לפי רעיון עיר הגנים על ידי ממשיכיו של הווארד.

Letchworth 1903-1912

עיר הגנים הראשונה בעולם, תומכיו של הווארד קונים אדמה ובונים עליה עיר גנים, המתכננים הם ריימונד אונווין ובארי פארקר .

היא נבנית על שטח 1800 דונם, כשהיחס בין בנוי לפנוי הוא 1:2 ולא 1:6 לפי אבנעזר, במרכז העיר חלק מסחרי וסביבו פונקציות ציבוריות. מסביב לעיר כפרים חקלאיים המשרתים את העיר, הסכמה אינה הסכמה הרדיאלית האידיאלית של הווארד, כי השטח ותנאיו לא מאפשרים את זה במיוחד בגלל פסי הרכבת שעוברים באמצע העיר ולא בהיקף, וגם בגלל הטופוגרפיה שבמקום וכאשר יש רק 3 צירים רדיאליים ולא 6 צירי.

המרכז של העיר אינו מוצלח ומפוזר כאשר בינוי המגורים בוצע בצורה רדיאלית והתעשייה לא במרכז / היקף אלא בחלק הצפון מזרחי של פסי הרכבת, במרכז העירייה, בתי חולים, תיאטרון...

הרבה שטחים פתוחים נמצאים בתוכה ומסביב לה. לעיר היו הרבה חסרונות אך עיקרן הוא זה שאחד העקרונות של הווארד לא התממש וזה הנושא החברתי, אין שוויוניות בגודל ובחלוקת מגרשי הבתים (מעמדות).

העיר התאכלסה באיטיות ; בשנת 1908 היו בה 5000 תושבים ואף פעם היא לא הגיעה למצב של 32000 תושבים.

אנשים לא הסכימו לעבור מלונדון הגדולה וההנאות שבה, רוב התושבים של העיר היו בעלי מקצועות חופשיים, כגון: רופאים, עורכי דין, מהנדסים, ארכיטקטים ואמנים.

סוגי הבניינים שנבנו בעיר הי ובהשפעתו של וויליאם מוריס שהיה הוגה דעות, איש ציבור, אוטופיסט ואחד מראשי "תנועת האמנות והאומנות".

האב טיפוס של עיר הגנים תפס בעולם ועשה הדים שהגיעו לרוסיה במזרח וארה"ב במערב כאשר בעיקר היו בצרפת וגרמניה.

עיר הגנים (הסכמה של הווארד) שונתה והותאמה (לטוב ולרע) למדינות העולם .

המפורסמים ביניהן :

· קנברה – אוסטרליה

· המפסטד – לונדון

· דרזדן – גרמניה

· תל אביב – ישראל

· חיפה – ישראל