עיר בת קיימא

DESIGNING THE CITY : http://www.slideshare.net/khourys/designing-the-city-final


יישום השיטה על העיר גלאזגו : http://www.slideshare.net/khourys/glasgow-as-a-sustainable-exmaple

המשך הסבר על המצגת של גלאזגו:

גלזגו- עיר פוסט תעשייתית טיפוסית

העקרונות המתודולוגים והחקירתיים של הפרקים הקודמים וכיצד ניתן להשליך אותם על העיר גלזגו.

ההעדפה היא לא להציב נוסחה לעיצוב העיר, הכוונה היא להשתמש בכלי המחקר בצורה שתועיל ביותר לעיר.

רקע היסטורי קצר לגלזגו

גלזגו עברה את שיא המהפכה התעשייתית עד מלה"ע 2, השאיפה הגדולה למהפכה היתה מערכת תחבורת הרכבות.

מאפייני העיר התעשייתית- שטח העיר ב1912 היה 7,763.00 ha והאוכלוסיה מנתה כ871700 איש. סה"כ צפיפות- 110 איש לHectare (pph), העיר היא מהצפופות ביותר בין האיזורים ההיסטורים של הערים כיום. בין פרוורי העיר היו מסילות רכבת מקשרוץ, וסביבן מחסום בצורה של מפעלים שמנע מהעיר להתרחב ולהתפתח. לגלזגו אין מבנה בעל ליבה מרכזית קלה לאבחנה, המוקפת בטבעות היקפיות. בתקופה הניאוליטית בסמוך לנהר הClyde היתה טרסה מכוסה במים, שהשפיעה מאוחר יותר על הנחת מסילות הרכבת. מרכז העיר הוא למעשה הרצועה הצפונית לנהר, גם הוא חלק מן הטרסה הנמוכה. מוקדי הפעילות בגלזגו פרושים לאורך 4 ק"מ, וברוחב 1.5-2 ק"מ.

הרצועה המרכזית מתרחבת באשכולות לכיוונים צפון, מזרח ומערב. הבינוי הוא לפי גריד של בתי דירות המאוכלסים ע"י מעמד נמוך בצפיפות גבוהה, לצד תעשייה כבדה. במערב יש את פרוורי מעמד הביניים המאופיינים בהתפתחות דומה אך בקנ"מ גדול ופרוש יותר.

הגורמים לאיחוד המרחמים השונים הם:

גריד פתוח ללא היררכיות

מסה מבנית המשכית, כניסה למגורים ישירות מהכביש (מגביר אינטרקציה) מרחב סמי ציבורי מופרד היוצר רחובות וכיכרות שנראות כאילו נחצבו מהמסה המבנית

חזרתיות של מספר טיפוסי בניין

פיתוח צפיפות גבוהה הדרגתית- בניינים של 7 קומות במרכז העיר, באזורי מגורים- 3-4 קומות.

עירוב שימושים מבחינת רחובות, עירוב שימושים במגורים- לצד תעשייה ומסחר. הכללים הללו משותפים לערים מסורתיות. השימוש באבן חול מדגיש את הויזואלית היחודית של גלזגו. בעבר השתמשו באבן חול בגווני Ochre ואדום.

גלזגו שבין המלחמות התפתחה באופן פחות מתוכנן- פורמאלי. חשיבה תאגידית הביאה לבניית הרבה בתים צמודי קרקע, ושטח העיר גדל מ 7763 ha ל 11942 ha (בין 1912-1925)

"פרוורי הגנים שאפינו את התקופה בין המלחמות מזוהים ברקמה 'אורגנית' ללא ארגון מרחבי ברור. החזרתיות של הבתים המרובים הביאו לתוצאה משעממת. חלק מהאזורים הללו עדיין מצליחים כיום, כיוון שנתונים ראשוניים של צפיפות נמוכה עודם אטרקטיבים.

רקמת בתי המגורים מזוהים בקלות בזכות הפינות הקטומות של הבלוקים. הם בגובה 3 קומות, ומאפשרים מגורים בצפיפות ובנייה עמידה ואיכותית למעוטי יכולת, אך היעדר נוף טבעי מוחלף בבניה מונוטונית. תושבי השכונות האלו הם יחסי בעלי מעמד והכנסה דומה. אין בצורה הזאת עירוב שימושים אופקי ואנכי, יש רק מרכז מסחרי יחיד בן קומה אחת או שתיים של חנויות כל מספר בתי מגורים.

בכדי להבין את חוסר הדמיון בבניה בין המלחמות בגלזגו, אנחנו פונים לברלין באותם השנים- שם היתה באותה התקופה תנופת בנייה רחבה, וארכיטקטים רבים בעלי שם הובאו לתודעה. הקשר למודרניזם היה ברצון לחשיבה קדימה, כיוון שאנחנו נמצאים "בתנועה תמידית כלפי המחר". מאפיין הבניה שם היה של בתי מגורים בני שתי קומות. בשנת 1938 שטח גלזגו שוב עלה מ-11942 ל- 17735 ha, כמו גם תוכניות פיתוח העבירו תושבים ממקומות צפופים לשטחים החדשים בכדי למנוע התדרדרות. אולי לפיכך, אוכלוסיית גלזגו התכווצה מ1090380 איש ב1926 ל- 622333 ב1995.

ההתחדשות האורבנית היתה צריכה לעזור לדיירי בתי הדירות לצאת מהסלאמס ומאזורי התעשיה. הפתרון, לאור העובדה שכולם בעלי מכונית והיתה רשת כבישים נוחה, היה מגורים במגדלים סביב פארק אינסופי, כרוח התפיסה המודרניסטית (1951)

הורדת רמת הצפיפות התאפשרה בזכות

1. פיזור האוכלוסיה מהמרכז בעזרת ערים חדשות
2. פיתוח מורכב המכין את העיר לעליית כמות כלי הרכב.

התוכנית נהגתה ע"י Comprehensive development areas (CDAs). התוכנית היתה מזיקה במיוחד- פרקה קהילות קיימות, בריחת כשרונות ובעלי עסקים. האבטלה עלתה, והעיר העדיפה להשקיע במעוטי היכולת. הפרברים גם סבלו מן האבטלה ומהמרחק משירותים בסיסיים, והחלו לגווע.

החלל בין הבניינים הגבוהים היה מרחב אבוד, ללא שימוש. הקשר בין האנשים ברחוב אבד, והרחובות נותרו שוממים אם לא מסוכנים. הבניה לגובה קודשה למען מטרת הציפוף, ויושמה גם במקומות בהם במפורש אמור היה להתבצע דילול, מלבד זאת מסתבר שהצפיפות בבנין גבוה לא היתה שונה בהרבה מבניה נמוכה וצפופה יותר. "בפרברי הגנים" הגישה היתה שונה. היא נבעה ממבני בתי הדירות, אך כשאר הם צמודים זה לזה בשרשרת וכולאות חלל ענק ולא מנוצל ביניהם. היעדר תחזוקה, עיצוב אורבני וחשיבה על שירותים בסיסים הבריחה את הדיירים למחוזות אחרים וחדשים יותר.

הרצון לשפר את מערכת התחבורה ולהכינה לכלי רכב פרטיים גרם ב62' להוריד את רכבות הTram בכדי לפנות מקום למכוניות, ובכך ביטלו תחבורה ציבורית והסתמכו על פרטית בלבד. זה פגע עוד יותר בשכבות החלשות, ועד היום לכ-66% מתושבי העיר אין רכב משלהם.

הצעות עלו להרוס את העיר העתיקה ולבנות במקומה עוד גורדי שחקים, וזה לא יושם. החלק ההיסטורי של העיר ברובו לא ניזוק.

מסקנות- הוסב נזק אדיר לעיר ולזהותה. החלק העיר העתיקה היה ב'קפסולת זמן' כשסביבו מתפרשים הפרברים ומבני המגורים הגבוהים והלא איכותיים.

בשנות ה70 היחס לעיר ההיסטורית משתנה, והיא מתגלה מחדש. ההכרה מתבטאת בצורה של חקיקה שסימנה מבנים רבים לשימור ולשיקום. עם זאת, פרוייקט דיור מחדש בבית דירות מקבל תאוצה לאחר שסופה פגעה בעיר ב68', מה שהצריך תוכנית שיקום לבתי דירות ישנים ושחזור הבתים הישנים, ותדמיתה של גלזגו התחזקה כ"בירה ויקטוריאנית".

בשנות ה80 ההתפרשות חזרה בצורה מעט שונה- ההתחלה היתה במרכזי קניות מבודדים מהעיר, ואליהם הצטרפו מרכזי תעשיה (Enterprize zone) ועד לאוניברסיטאות מבודדות. זה המשיך לשכונות מגורים מסביב לCuls de sac בצורה של "Lolli pop" –התרחבות בקצה.

לסיכום- העיר גלזגו לאחר כל השינויים מוגדרת כמאוד לא ברת קיימא!

קשה להגדיר את גבולות העיר בצורה ברורה, למרות המרכז היחסי מצפון לנהר. גישת המודל של לינץ' –עיר ליבה, לא מתאימה לעיר. המודל המתאים יותר הוא של 'העיר האזורית' Regional city.

המבנה של גלזגו- רצועת התפתחות רציפה מצפון לנהר, רצועת התפתחות מקוטעת מדרום לנהר, ציר אחד סוטה מן הגריד באלכסון לכיוון צפון- מזרח. במישורים האלו יש דרכים המעודדות התפתחות, בעיקר ברדיוס בין המפגש של דרכים מצטלבות.

שטחים פתוחים- יש לאורך המרכז העירוני. מערכת השטחים הפתוחים הלינארים סובבים את הציר המרכזי- וניתן להשיג בעתיד קרבה לשצפ"ים גם ממרכז העיר. מתוך כך אנחנו מסיקים על מרקם העיר- גריד עקרוני מרכזי, מערכת משנית.

הרצון הוא לאפיין את המערך הכללי, ואז להשליך אותו על הפרט המרכיב אותו. מתוך הניתוחים, הסכימות המאפיינות את גלזגו יהיו 3.08, 3.15, 3.17, 3.18

• דרכי היישום- שכונה בקנה מידה הניתן לכסות בהליכה- מרחק מירבי למרכז- עד 600 מ'
• ארבע עד חמש שכונות המרכיבות אזור, ארבע עד חמישה אזורים המרכיבים עיר.
• שמירה על ממוצע בצפיפות האוכלוסיה של כ6- איש לha

יצירת השכונות- לפי חלוקת בתי הספר הקיימים, לפי מיקום תחנות משטרה ודואר. הגבולות נקבעו לפי כבישים, תעלות וגורמים פיזיים, וזה הוצלב עם גבולות לא מוחשיים- שינויים ברקמה העירונית, היעדר מסה וכבישים משניים. התוצאה היא שכונות יחסית בעלות גודל דומה, וקרובות לדרישת ה600 מ'.

יצירת האזורים- אמנם השכונות מופרדות ע"י אלמנטים פיזיים, בחלק מהמקרים אין הפרדה ברורה, ואז סומן בקו מקווקו.

הערים והמרכזים- איחוד של 4-5 אזורים לTown. הערים כבר קיימות בפוטנציה, אולם בחלקים האחידים יותר בעיר קשה לקבוע את הגבולות בין הערים. עוד בעיה שעלתה היא שחלק מן האזורים כלואים בין מסילת רכבת לנהר, מה שיקשה על החיבור בין האזורים הללו ליתר העיר.

לפצל את המרכז של העיר- תפקידו המיוחד נותן חוזק ותמיכה לעיר. בעיית הנגישות בעיר נובעת משני גורמים- הניתוק הנגרם מהפרדת הנהר, והניתוק הנגרם מכבישים סואנים. הפתרון הוא התאמת הכבישים גם לרוכבי אופניים והולכי רגל, והנחת רכבת קלה שתחזר בין האזורים. לבעיה הראשונה, המענה יהיה הוספת עוד גשרים לנהר שיחברו בין החלק הצפוני לדרומי.

החלוקה לאזורים ולשכונות בסך הכל כבר היתה קיימת בעבר, אולם ההבחנה בין הדברים מסייעת לחלק את המשאבים בצורה דומה בכל העיר.

כבישים- הדגשת שני צירי תנועה ראשיים- מצפון ומדרום לנהר, כשבינהם יש חיבורים המהווים מרכזים. תחבורה ציבורית שתפעל בעיקר בתוך העיר כך שמבקרים חיצוניים יוכלו לחנות מחוץ לה ולהשתמש בתחבורה הציבורית. דגם הרשת הפולי-צנטרית היא המתאימה לעיר גלזגו.

בגלזגו יש הרבה שכונות בהן הצפיפות נמוכה מהממוצע שאמור לקיים מרכז בסביבה שהגדירו (לבעיית התרחבות יש פתרון- הקצוות פתוחים ומאפשרים פיתוח שמשתלב עם הרקמה, אך מה עם בעיית הצטמצמות?...)

מספר פתרונות מוצעים-

1. העברת תושבים לחלקים הלא צפופים של העיר
2. מעבר אנשים מהעיר ומהפרבר לחלק ריק יחסית בעיר

האסטרטגיה השניה היא בעייתית, כיוון שערים מחוץ לגלזגו מציעות תנאים מועדפים לסביבת עבודה, ולכן יש להפוך את אזוריה הדלילים של גלזגו לאטרקטיבים לבעלי עסקים, כך שיווצר איזון בתוך העיר.